שלום. לא הצלחתי להבין מדוע לדעתך יש סתירה בין שמירת העיניים לבין ההבנה מהו יופי באמת. צריך באמת לזכור שיופי זה באמת משהו סובייקטיבי, ברור לך שכשאדם אוהב מישהו, הוא לא יראה את ה'מומים' שיש בו. על כל פשעים תכסה אהבה נאמר גם לעניין זה. אתה יכול לראות חבר שהתחתן עם בחורה שמבחינתך 'מכוערת' ואצלו היא מלכת היופי. לצערנו היום אנחנו קצת חוטאים בחטא 'הוליוודי' גם אם לא במודע, ומחפשים את האחת היפה… את הנסיכה עם הכתר ואת האביר על הסוס… כל העניין למשל של הסתכלות בתמונה עוד לפני בכלל שנפגשים, לענ"ד הוא בעייתי ומעכב. איך כן צריך להתנהל? לראות את היופי הפנימי, לזהות מה הדברים הטובים בצד השני, מהם התכונות היפות שבו, וממילא לבוא עם עין טובה ואין לי ספק שבאמת גם המראה החיצוני יהיה בהתאמה. אם יש מקרים קיצונים של מום ח"ו, אז באמת צריך לשפוט האם אני מרגיש שבאמת אני אוהב ומוכן 'לכסות' על המום בגלל שאני יודע שיש פה יהלום אמיתי?! אם אין לי את הכוחות, וכל פעם שאני נפגש אני יוצא עם פחדים, הקשר מבחינתי תקוע, אז באמת אין טעם להמשיך כך, ואו שחותכים או שעושים עבודה פנימית כדי לנקות את המחשבה והעיניים הפנימיות מכל מיני רשמים קודמים. בהצלחה.