וואו! בום בראש! האמת ששתי המילים האלה נכתבו אפילו בלי סימן שאלה. סתם ככה: למה להתחתן. לא יודעת אם השאלה הזאת נכתבה מתוך ייאוש או עם כאב בטן. בכל מקרה, בעיניי זאת בכלל לא סתם שאלה. היא כל-כך בסיסית ששוכחים לשאול אותה. יש כאלה שירימו גבה; "מה השאלה?" אבל מולם יושבים חבר'ה עם מחנק בגרון והרבה סימני שאלה. למה? עובדה! יש הרבה אנשים שלא התחתנו, או אנשים שהתחתנו והתגרשו. הסיפור הזה של חתונה כבר לא נשמע כזה ורוד כמו פעם. ברור לכולם שזוגיות זאת עבודה, אז בשביל מה בכלל להיכנס לסיפור הזה? למה להגביל את החופש שלי? למה לי לאבד את העצמאות שלי? למה אני צריך עכשיו להכניס לחיים שלי עוד בן אדם שצריך להתחשב בו כל הזמן? למה אני צריכה עכשיו להכניס לחיים שלי מישהו שאני צריכה להגיד לו כל הזמן איפה הייתי ולאן אני הולכת? האמת שבחדר האימון שלי אני מקפידה להניח אותה על השולחן. זאת שאלת חובה. חובה לשים את כל סימני השאלה שיש לנו. רק אחרי שנפנה את הפחדים, יתפנה מקום לעומק הנשמה. נוכל לשמוע את קול הלב המשתוקק, הכמה, המחפש לאהוב ומחפש אהבה. אחרי שפותחים את שלל הפחדים; ממיניות, מלהתמודד עם עול פרנסה ועול ילדים, אחרי שעושים סדר ורואים שיש לכל דבר מוצא, אחרי כל זה אפשר להרגיש בלב את התשובה עולה מעצמה.