שלום יקרה, על הזוגיות כערך את יכולה לקרוא בספרות הרבה שיש אצלנו. ואני לא אפרט את הספרים של הרבנית רבקה שפירא, הרב גינזבורג ועוד מפני שאני מתרשמת שהשאלה כאן היא לא על ידע , אלא על תחושה פנימית. אני ממש סקרנית לשמוע מה חוויית המשפחה שלך. איך מרגישה ילדה שהיא בקשר עם הורה אחד. איך מרגישה ילדה שגדלה במשפחה חד הורית כשהיא פוגשת מסביב משפחות עם דגם זוגי? איזה שאלות עלו לך כשישבת בשולחן שבת שיש בו הורה אחד? מה חשבת כשראית הורה אחד שנושא בנטל לבד? אני מניחה שהתשובות לשאלות נעשו מורכבות עם השנים. דברים שכילדים אנחנו מקבלים כמובנים מאליהם, אנחנו לומדים להעריך כשאנחנו מתבגרים ומתחילים לראות את החיים המורכבים. זוגיות היא קשר. היא ברית. הכמיהה לקשר חקוקה בנו מהרגע שנותקנו מחבל הטבור. הקשר הראשוני שאנחנו יוצרים הוא עם ההורים. אח"כ עם האחים, עם חברים. כל מערכות הקשרים האלה מכינות אותנו לקשר הזוגי. הכמיהה לקשר, לאהבה, היא צורך בסיסי. לא צריך לחקוק אותו. הוא טבוע בנו. הקורונה לימדה אותנו השנה את הערך של קשר דרך השלילה. נראה לי, שלצד ההיסטוריה האישית שלך שמקשה עלייך מחשבתית, יש פה גם קושי רגשי. זה לגמרי טבעי. דבר ראשון תרשי לעצמך להרגיש את החוסר. להרגיש את החיפוש, את התשוקה לקשר, לאהבה, לקבלה. הרגש הזה יוליד אצלך את תחושת הערך הגדולה. בהצלחה!