אני רוצה להציג קודם את הקונפליקט שיש בעיני בסיפור הזה (שאגב חוזר על עצמו המון בהתייעצויות שלכם) של להיפרד / לומר לא – ואז לחזור. מצד אחד: איזה כיף! הרי רצית אותו – והוא זה שנפרד – והנה הוא חוזר שוב. למה לא? נשמע להיט! מצד שני: מה אני ברירת מחדל? הוא ניסה עם עוד כמה בנות ועכשיו אני הברירת מחדל שלו? ובכלל – מי יודע על מה הוא אמר "לא"? אולי שוב הוא יפגע בי! ויש כמובן עוד צדדים לפה ולשם – אבל בעיני אלו הדברים שחוזרים על עצמם ולכן אתייחס אליהם. אז ככה: ברגע שצד אחד אמר לא – ואז הוא רוצה לחזור – הוא חייב לתת הסברים מדויקים מדוע הוא אמר לא, ולמה עכשיו לדעתו זה השתנה זה גם ממש הגיוני! הרי הוא זה שאמר את ה"לא". אז זה בסדר לחזור – (תכף אתייחס לברירת מחדל ולעניין הפגיעה) אבל עכשיו חובה עלייך להבין מה הייתה הסיבה, ומה בדיוק השתנה? כי לדוגמה אם הוא פסל בגלל שסגנון השיח איתך פשוט לא נתפס לו וזה מזכיר לו את אחותו הגדולה שהוא לא הצליח להסתדר איתה מאז שהוא בן שנתיים (סתם כדוגמה, כן?) אז למה שעכשיו זה ישתנה? פתאום הוא יתאהב בסגנון דיבור הזה? אבל אם הוא פסל בגלל שהיית בלי תעודת בגרות מלאה, ועכשיו נפל לו האסימון שזה לא הדבר הכי חשוב בחיים – אז הייתי מבין. כלומר – חייבת להיות כאן הבהרה מהצד שאמר "לא" – למה הוא שוב צץ לפתע? ועכשיו לגבי קונפליקט ה"ברירת מחדל": אין צורך להתייחס לכך! ולמה? קחי את הדוגמה שנתתי על זה שיש גברים (וכמובן גם נשים) שחושבים שתעודת בגרות זה דבר שבגללו צריך להוריד. או שהבחורה לא עשתה שירות לאומי. או כל מיני דברים בסגנון הזה – ובגלל זה הם הורידו. ואז הם ישבו עם עצמם, ונזכרו בתכונות האופי, ואמרו לעצמם – וואלה – פיספסנו כאן משהו. בעיני זה אפילו מחמאה! ולכן זה בהחלט לא קשור לברירת מחדל – אלא רק לנושא של אסימונים שנופלים. לגבי הפגיעה – את צריכה ללמוד לנהל את עצמך מבחינה ריגשית ולדעת שאת צריכה לקחת "סיכונים" כדי למצוא את אהבתך. אי אפשר לחשוש מפגיעות ולכן לא לצאת. אז אם הוא הסביר מדוע הוא הוריד – וזה מתקבל על הדעת – תני צ'אנס אמיתי, וקחי סיכון. הרי אם זה בעלך – האם את מסכימה איתי שזה היה שווה את זה? בהצלחה!!