שלום לך. ברצוני לחרוג מנוהל התשובות המקובל כאן בקבוצה. ולצרף לך תשובה עבורך של מישהי שכבר עברה מסלול זה עם מגבלת שמיעה. אם תרצי/ תרצו בהמשך ניתן יהיה להפגיש ביניכם ולחוש ולפרט את הדברים באופן ישיר. "שלום קוראים לי תהילה, נשואה ואמא לשלושה מתוקים" בכל מפגש עם אדם שאנחנו לא מכירים אנחנו מדגישים את החלקים היותר טובים שלנו. כמו ירח שמראה את החלק המואר. אבל לכולנו יש צדדים אפלים… לאט לאט גם הם נחשפים. "אני עובדת סוציאלית ויש לי עסק של בגדי נשים" בכרטיס הביקור שלנו יהיו קודם כל התפקידים שאנחנו יותר אוהבים שיש לנו. אני רעיה, אמא, עובדת וכו'. ורק אחרי שמכירים את החלק המואר שלי אני יכולה לחשוף צד פחות מוכר: "אני לקויית שמיעה וגם יש לי חולשה לשוקולד" הנכות היא חלק ממני. ממה שאני מביאה איתי לעולם. יש לה השפעה על התכונות שרכשתי במהלך החיים ועל הבחירות שעשיתי. כל מה שאמרתי עד עכשיו נכון לכל נכות או קושי שאדם מביא איתו. לגבי לקות שמיעה יש מאפיינים שיחודיים לה. זאת נכות שלא רואים אותה בדרך כלל. היא לא מאוד מוכרת ושייכת בדרך כלל לזקנים. אז מתי לספר עליה? התשובה לזה היא מאוד אישית לך. סיכמנו שאת לא שמה את הנכות בחלון ראווה שלך. מצד שני את לא מחביאה אותה במרתף. לדעתי לא בהתחלה כדי שיספיק להכיר כמה את מדהימה ומוכשרת וכו'. אבל גם לא מאוחר מידי כדי לאפשר להיפרד בלי כאב לב. אני בחרתי בפגישה השלישית כזמן שנכון עבורי. תאפשרי לו לשאול את כל השאלות באופן פתוח. ספרי לו איפה הלקות מפריעה לך. איפה היא חוסמת אותך. מה החומרה שלה. אבל גם מה היא נתנה לך. מה את יודעת על הלקות שלך? יש לך איש מקצוע שמכיר את הסיפור שלך ותוכלו להתייעץ איתו? ואם הוא יחליט שזה לא בשבילו להתחתן איתך בגלל הנכות? זכותו. גם את לא רוצה להתחתן עם מישהו שלא רואה אותך מעבר ללקות שמיעה שלך. בהצלחה