היי, אני כבר לקראת גיל 30 ויצא לי כבר לצאת המון, בעיקר גם בשנים האחרונות היו קשרים שאת רובם אני חתכתי (במיוחד כשזה הגיע כבר לרגע שצריך להחליט ואז כאילו הבלבולים גורמים לי להיות שונה מעצמי, אני נכנסת לדמיונות ופחדים וזה משתק אותי עד שזה גם משפיע עלייי פיזית שאני נכנסת לאדישות ואני חותכת ואז זה חוזר חלילה ואני יוצאת בהרגשה מופסדת כל פעם) עכשיו אני מצד אחד יודעת שאני צריכה כבר להתקדם ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מתוסכלת שאני לא מליחה להזיז את עצמי לזה, או שאין לי חשק או שאני מפחדת להתחיל כי בסוף ירד לי החשק ואני לא ארצה וזה שוב ייגמר.. תמיד קצת ברחתי ממחוייבות אבל פעם עוד היה לי רצון להתחתן מהמדרשה וכו' עכשיו אני כאילו צריכה להרים את עצמי לזה וזה לא פשוט, אני גם מרגישה שאין לי כוח לקחת אחריות ולא יודעת כבר איך הדברים אמורים להתנהל (למרות שבפועל הקשרים המשיכו לזמנים ארוכים יחסית). לפני כמה שנים גם ביטלתי חתונה ועם הזמן הפחדים יותר תפסו תאוצה. אמרו לי ללכת לטיפול. ניסיתי, באמת. הלכתי לאימון רגשי טלפוני 10 מפגשים, ועוד 2 אימונים, הספקתי גם להחליף השקפה וזה יותר בלבל אותי. בקיצור מרגישה תקועה ומרגישה שאני הולכת במקום למרות העזרה והמאמנות וכו'. איך אני מעוררת את עצמי לזה שוב מרצון בלי להכריח את עצמי? אני כבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לעצותפתרון. תודה.