שלום, אני בקשר עם בחורה פגישות בודדות וברוך השם התפתח ביננו במהירות קשר עמוק, פתוח ומשמעותי. אני מרגיש שיש התאמה גבוהה ביננו. יחד עם זאת, אני מרגיש שיש משהו בחיצוניות שלה שקצת מפריע לי. ברור לי שזה זניח, ושהקשר האישי והרגשי ביננו הרבה יותר חשוב ובעל פוטנציאל מאוד גבוה, אך אני חושש שזה יפריע לי בחיי הנישואין. אני מרגיש שיש צד באישיות שלי שזה חשוב לו. הוא רואה בזה משהו שהוא צריך להשיג בשנות החיים. אני לא רוצה ונראה לי לא נכון להפיל על זה את הקשר ולוותר על הדברים הטובים הרבים והחשובים הרבה יותר. מה אפשר לעשות? להדחיק את ההפרעה הזאת? לחכות שהיא תיעלם? להבין מראש שאין דבר מושלם? או שאולי יש דרך לבנות גם את המשיכה הקשורה לבקשה זו בהמשך, על אף הקושי בכך בשלבים הראשוניים? תודה רבה!
שלום, השאלה שאתה מעלה ממש מוכרת לי. גם אני חוויתי בדיוק את אותו הדבר. בהכשרה שלי אני מעצב גרפי, מאוד חשובה לי האסטטיקה, ואני שם לב לפרטים הקטנים.
אני זוכר שהיתה בחורה אחת שהכל היה נראה סבבה, אבל היה דבר אחד שפשוט לא נתן לי מנוח. היתה לה שן אחת שהיתה קצת עקומה. בכל פעם שהיא חייכה – שמתי לב לשן העקומה, והתבאסתי. אמרתי לעצמי: "מה, עכשיו כל חיים בכל פעם שהיא תחייך תהיה לי צביטה בלב?", לא יכולתי לשאת את זה. כמעט חתכתי.
אבל אז, קיבלתי הכוונה מאוד משמעותית: צריך לדייק מה בדיוק מפריע לך במראה החיצוני. יש מראה כללי שבו אנחנו לא יכולים לשים את האצבע – ופשוט לא מתחברים למראה הכללי. יש דברים שאפשר לשים את האצבע ולומר -'זה מה שמפריע לי', וייתכן מאוד שזה ניתן לפתרון. שיניים – אפשר ליישר. בגדים – אפשר לקנות. פצע – אפשר לרפא.
והחלטתי שאני הולך על זה, והתחתנתי איתה, והיא אשתי היום…
לאחר הנישואין, הצעתי לה בעדינות אם היא תרצה לעשות יישור שיניים – והיא הסכימה. השקעתי כמה אלפי שקלים – ולאחר חצי שנה, החיוך שלה היה מושלם.
(בהערת אגב: היום אני יודע שלכל דבר מתרגלים. גם אם לא הייתה עושה יישור – ייתכן שזה לא היה מפריע לי, כי זה משהו שבהחלט אפשר להתרגל אליו, במיוחד כאשר הקשר מתעמק ונהיה משמעותי, לא שמים לב כמעט לפרטים חיצוניים).
בהצלחה!
תגובה אחת
אחי. מה היה קורה אם אשתך לא הייתה רוצה?
אולי חשבה שאתה מקבל את זה כמו שהיא..