ישר כח על האומץ לשאול את השאלה ראשית, השחיקה והתשישות הן תופעות מאד טבעיות וכדברי חזל על פי הפסוק 'תוחלת ממושכה מכלה לב'. כאשר מחכים למשהו הרבה זמן זה מיאש ומתיש. את שואלת מספר שאלות שחשוב לדייק אותן: א. אני לא ממליץ לצאת לדייטים באוירה של שחיקה ותשישות. זה לא יעיל וחבל על כל רגע. הסיכוי שיקרה נס ולמרות השחיקה והתשישות תצליחי לייצר קשר הוא תמיד קיים, אבל אין סומכין על הנס. ב. ההמלצה שלי היא לעצור את המירוץ ולהתמלא באהבה לעצמך, הקשבה לעצמך, אופטימיות כלפי העתיד, ביטחון בקב"ה הטוב והמיטיב, קבלה של עצמך כמו שאת כרגע ללא כל שיפוטיות ועוד לאחר תקופה מסוימת שאני לפעמים קורא לה 'דייטים עם עצמך' זה זמן שוב לבחון אם יש לך תחושה של סקרנות מרעננת לפגוש מישהו חדש סקרנות, אופטימיות ורוגע הן תחושות שברגע שמתחילות להגיע וב, אז כדאי לצאת שוב להיפגש ג. יש אנשים שהעגלה מתגלגלת להם באופן טבעי ויש אנשים שלא מתגלגלת באופן טבעי. ברגע שמקבלים את העבודה הזו ולא מנסים להתווכח איתה – זה יותר קל. אגב, בכל תחום. יש את אלה שיותר קל להם במשהו ואחרים שיותר קשה להם. בהתחלת עבודה חדשה, בהוראה בכיתה, בהקמת עסק, בירידה במשקל, בהתמדה בכושר גופני , בנגינה שירה וכו' וכו' וכו' ד. השאלה שלך מתי לעצור או לחסוך את התהליך הן מלמדות על השחיקה אבל אני מרשה לעצמי לענות לך שהתשובה היא לא במקום שאת מחפשת אותה. התשובה היא לא בנסיון לסחוך את התהליך אלא בייצור של כוחות משל למה הדבר דומה , לשני חברים שיוצאים לטיול רגלי ללא וויז וללא מצפן ואין להם כוחות לטייל אם הם ישאלו אותך היכן לעצור את ההליכה זו כנראה לא תהיה השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא איך לצאת מראש למסלול שיכול להיות כיף מועיל ומשמח ולהגיע אל היעד ה. הרצון שלך שהדברים יקרו באופן מלהיב בחלקו הוא בריא ובחלקו הוא מוקדם מדי זה טוב ובריא להתחתן ולהקים בית מתוך התלהבות. מאידך רבים מאד טועים ומצפים להתלהבות כבר בדייט ראשון שהסטטיסיקה מראה שמתרחשת רק אצל 11% מהזוגות ההגיון אומר שאדם שמעולם לא פגשת והוא לא פגשת אותך לא יצליח לעורר אצלך התלהבות בפעם הראשונה נכון הוא שיש יוצאי דופן ורבים מאיתנו רוצים להיות כמותם…