הכה את המומחה

פורטל השאלות מבית פרויקט 252

שאלה

"נפרדנו, ואני שלמה עם זה עכשיו. אז בכיתי וכאב לי כשהבנתי שזה מה שאני הולכת לעשות, אבל בסוף הבנתי שלא עם האדם הזה אקים בית. עכשיו כבר חודשים אחרי, יצאתי עם בחורים אחרים והכל סבבה, אבל לאחרונה אני לא מצליחה לצאת, מרגישה שהלב שלי מלא בקוצים שהודפים כל מי שרק מתקרב, אני לא תופסת את עצמי אדם תוקפני וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש, ישבתי עם עצמי וניסיתי להבין עד שהבנתי שאולי זה בגלל ההוא, שכבר חשבנו לכיוון חתונה והכל התנפץ, שהלב כבר נפגע אז בנה לעצמו חומת מגן להרחיק כאב דומה שיבוא בעתיד. אבל אני כן רוצה להתחתן! איך מזיזים את חומת קוצים הזו?"

תשובה

"שלום לך. ראשית ברצוני להשתתף בצערך. זה בהחלט לא כל כך נעים לראות גן (הלב) נעול. אני שומע בשאלתך אכזבה ותסכול ואולי קצת ייאוש מהתהליך של בחירת בן זוג. הרגשות אלו מאוד לגיטימיות לאור הצפייה הכמוסה למהלך מרומם שלא לומר מרחף על כנפי החלום. פער זה בין הצפייה למימוש בהחלט יוצר תחושה לא נעימה. לאור כך נשכיל שהרגשות הללו הם טבעיות ונורמליות. נוסף על כך נתבונן על הפרידות כתמרורי הכוונה. כל פרידה היא עוד קריאת כיוון מה אני מדייקת בתוכי על עצמי ועל הקשר. תמרורים במסלול הנסיעה שלנו הם דבר נכון ומבורך ואנו אף שמחים בהימצאותם. כדי לחוש זאת נתייחס למסלול כטיול ולא כמבחן או מסלול מרוצים. וכך נוכל גם ליהנות מהמהלך ולא להתאכזב או להשאיר לבבות שבורים לאורך הדרך. תרגיל קטן לסיום: בכל בוקר בזמן התארגנות לתחילת יום כשאת מול המראה תביטי בעצמך ותאמרי ""אני אוהבת את מה שאני רואה"". מנקודת זינוק זו תתחילי את מסלול היום ותהני מכל עיקול ונוף מתחלף. בהצלחה. שלומי פולמן."

שתף חבר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *