שלום רב.
אני מסיים בקרוב מסלול של לימודים ושירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר. ברור לי שהרבה דייטים נכשלים כי אני לא סגור על עצמי בכלל לגבי ההמשך וזה לא תורם לביטחון שהצד השני מחפש.
גם ברור לי שאם אמתין כמה חודשים אוכל למצוא שותפה לקשר רציני וההצעות יהיו מתאימות וקולעות יותר. למרות זאת אני נמצא בסוג של אמוק להמשיך ולצאת כל הזמן וזה גורם לכישלון של קשר אחרי קשר. איך מתמודדים עם תחושת המרדף הבלתי פוסקת? כמו סוג של התמכרות. תודה רבה
היי,
תודה על השיתוף!
קודם כל ברכות סיום השירות הצבאי והלימודים.
תראה, יש כאלו שמתחתנים לפני הצבא, ותוך כדי הצבא, לפני שהם ידעו בקושי איך קוראים להם.
תדע לך כלל: זה אף פעם לא קשור לזה! אלא קשור למה שאתה מאמין שקשור לזה.
כלומר: זה שיש בך את האמונה המגביה שבגלל שאתה לא סגור על עצמך, לכן אתה "לא ראוי להיות בזוגיות" אתה נפגש שוב ושוב – ומראש כבר מכשיל את הפגישות.
הידעת כמה בנות לא יודעות מה הן רוצות מעצמן?
הידעת כמה גברים כן יודעים מה הם רוצים מעצמם אבל עדיין לא בשלים לזוגיות? אין קשר בין הדברים!
בפרקטיקה: אני ממליץ לך לזהות מה באמת עוצר אותך מלמצוא את האחת. איפה זה נוגע בך באמת. פנימה.
שם זו העבודה האמיתית.
בהצלחה!