שלום וברכה ותודה רבה! אני בחור שעולם המוזיקה מאד משמעותי ונוכח בחיי, אני מנגן בכמה כלים וגם לוקח את המוזיקה למקום של גילוי הנפש שלי ועמקיה ואני ממש "נכנס לניגון". בתחילת הדרך של הפגישות התייחסתי לכך כ"בונוס" נחמד שהייתי שמח אם יהיה אצל אשתי, ולא מעבר לכך. אולם ככל שעובר הזמן (כמעט שנה מאז שהתחלתי) אני מגלה יותר ויותר שזה חלק ממני ולא רק בונוס. רציתי לשאול: א. באופן עקרוני כיצד נכון להתייחס לכשרון כמו זה – כבונוס או כחלק חשוב? ב. באופן פרטי יותר – כעת אני בקשר עם בחורה אחת, ונפגשנו כבר 4 פגישות, יש לי תחושה שמבחינת אישיות ומה שאני מחפש זה יכול להתאים ולהגיע לאירוסין, אבל יחד אתה נלווית תחושת החמצה ואכזבה מכך שהיא לא מוזיקלית בכלל [עד כדי כך שחשבתי שאם אחליט להתארס אתה, אני אשמח בחוץ אך אבכה מבפנים…]. האם נכון להפסיק על זה קשר? *חשוב לי לציין שבאם אדע שזה "בונוס" ועלי לעשות עבודת שינוי עם עצמי, אעשה זאת ללא שהות ובכיף. ההתלבטות שלי היא האם במקרה שלי אכן צריך עדיין להתייחס לזה כבונוס, או שבאמת זה משהו שאצלי הוא קריטי. ג. בעבר התייעצתי על כך עם מישהו מבוגר והוא אמר לי ש"מותר בהחלט שיהיו לך 'גו'קים' שתתעקש עליהם כמו המוזיקה אם זה חשוב לך, אבל תכל'ס אתה לא בוגר" – בגלל האמירה הזו בכלל הסכמתי ללכת על ההצעה הנוכחית. האם הוא צודק שזה לא בוגר? זה הכניס אותי לבלבול בקשר הנוכחי… תודה רבה!!!