אני יודעת שאני בחורה טובה ומי שיהיה איתי יזכה בגדול (: באמת שאני עושה את כל ההשתדלות שאני יכולה, להתפלל מנחה, 40 יום שירת הים, לבקש את זה כל הזמן מה׳, לומר לאנשים שאני מחפשת, לצאת מעצמי ולעשות דברים שקשה לי כמו כרטיסיה עלי ששולחים לאנשים או לפנות לשדכנית.. אבל זה לא מגיע.. ואני מרגישה כל כך חסרת אונים יותר מאי פעם..
"שלום לך.
מפורסם הביטוי ""לשמר או לשפר"" תמיד טוב במהלך החיים לעצור מעט ולחשב מחדש מה מתוך הדברים שאני עושה יש לשמר ולהמשיך, ומה יש לשנות ולשפר להווה המתמשך.
וכן במקרה שאת מתארת את עצמך בתהליך בחירת בן זוג.
בהחלט יש להמשיך ולשמר את הביטחון העצמי, תכונות והאופי שאת מתארת כבחורה טובה ושבעלך יזכה בגדול כדבריך. דימוי חיובי ממלא בתחושת מסוגלות שתשדר חיוניות ואופטימיות בתהליך שזה דבר חשוב ביותר בנושא זה.
כמו כן יש לשמר את ההשתדלות שאת מתארת במגוון פעולות לקדם את המטרה שהצבת לעצמך.
הן כלפי שמיא הן מול בשר ודם וכפי שאמרנו גם כלפי עצמך פנימה.
אם כך מה שנשאר לשפר זה את קצב הלב.
נסביר: הידיים מבטאות את העשייה הברוכה שתיארת, להתפלל ולפנות לגורמים שונים וכו'.
זה מצוין.
יחד ובמקביל הלב נותן את האנרגיות ו""המוזיקה"" סביב הפעולות הנ""ל.
ואת זאת יש למתן ולתזמן לפי המקום והזמן. כאשר קצב הלב גבוה לאורך זמן יכולה להיווצר תשישות מנטלית במקרה שלא מגיעים לתוצאות מצופות.
ולכן כאשר יוצאים לטיול וצועדים בדרך לפסגה, נפעל ונתאמץ בעליה אך גם נעצור ונהנה מהנוף, נסדיר את קצב הלב, נהנה גם מהדרך ולא רק מהתוצאה הסופית. בדרך נלמד עוד על עצמנו ועל הסביבה, נתבונן פנימה והחוצה לסירוגין ונפעל בהתאם ליכולת הספיגה שמתאימה לנו.
הרבה הצלחה, המשיכי בדרך עם אותה אופטימיות ועשיה ברוכה בליווי שמחת הלב והנחת.
בברכה.
שלומי פולמן."