שלום, הכתיבה יחסית קצרה כדי להגיע לעיקר. אז רק לדיחק שהקשר הזה מיוחד מאוד. אני שמחה בו. אני נמצאת בקשר כבר 5 חודשים עם בחור שאני מאוד אוהבת ומעריכה. הוא דתלש, אני לא. לא דתלש אידיאליס אלא פשוט הדרך שבא גדל לא הביאה אותו למקום אמוני עמוק. יש לו רצון שזה יקרה. הלב פתוח לצאנס, אבל זה לא קורה. או עדיין לא. אז מה הקשר? היה לנו משברון. היינו מאוד בטוב אבל חששתי כל הזמן למקום הדתי. הבטתי קדימה לבית. איך יראה, איך יהיה? הגעתי לנקודה בקשר שהרגשתי שאני צריכה ממנו איזשהו אופק. מה הרצונות שלו, איך רואה את השילוב, מה המקום שלו מול זה ואיך היה רוצה ואם להתקדם? אני מצדי, החלטתי לעמוד עד 3 דברין שחשובים לי שהייתי רוצה בבית הזה – שבת, כשרות וטהרת המשפחה. איפה זה פוגש אותו ואיך? לקחנו זמן לחשוב. כל אחד עם עצמו. הוא מצדו לאחר הזמן מחשבה אמר – אני לא יודע. לא שמתי לו אולטימטום, אבל לא יודע הרגיש לי שהוא מחזיק אותי באוויר ואנחנו מתקדמים אל מקום לא ברור. בכאב גדול שחררתי והחלטתי לעזוב. עם דלת פתוחה לאם יקבל החלטה כלשהי. לכאן או לכאן. כמובן ששחררתי בלב שלם. לא מוכנה לוותר על נוכחות ה'. חלפו שבועיים…. הוא שיתף אותי בין לבין במחשבות. יום שישי הופיע בדירתי עם החלטה – את חשובה לי מידי. הקשר הזה טוב לי. אני רוצה לנסות ללכת איתך בכיוון הזה יחד. לאט לאט. כל פעם משהו. בשבילנו. בשבילי ובשביל הקשר. ולקחנו עוד יומיים מחשבה. החלטנו לתת צאנס וכל אחד לשחרר מצו ולהתקדם יחד. כי באמת טוב לנו יחד. התקשורץ מדהימה. הלב פתוח והתהליך כן ואמיתי. מה העניין? מידיי פעם אני נתקפת סרט. כי הוא לא מאמין (היה רוצה..) ואני אומרת, עד כמה זה יתקדם ויחזיק? האם אני עושה טעות ? עם תפילה שהלב יפתח. שהקב"ה ירעיד לבו. האם הקשר הזה מועד לפורענות בגלל חוסר האמונה העכשווי שלו? כאילו שחררתי אבל לא שחררתי. והוא מקסים. ואהוב. ושמח בקשר אוהב את השבתות יחד. את ההחלטה ואת מה שיוצא ממנו ומשנינו יחד בקשר.