לגשת לבחורה ולהציעה לה לצאת הוא צעד שכרוך בהמון סיכונים.
מילא אם האינטראקציה היא קצרה ומקס' תיפגשו אח"כ בטעות.
אבל מה קורה כאשר אנחנו נמצאים באיטראקציה קבועה?
יש חשש שחוסם את הקשר להיווצר וכנראה גם יחסום אותו מלהתפתח: 'אם זה לא יצליח יהיה מאוד לא נעים להמשיך הלאה במסגרת שאנחנו נמצאים בה ביחד'.
איך אפשר להתגבר על המחסום של 'איזה מביך יהיה אם זה לא יצליח' וכן לתת לקשר סיכוי?
ומה אפשר לעשות אחרי סירוב או שהקשר לא צולח ועדיין צריך לעבוד ביחד?
כדי להצליח – בכל תחום בחיים – צריך גם לדעת לקחת סיכונים.
"סיכונים מחושבים"
במידה ואתה חושב שזאת יכולה להיות החצי השני שלך – האם אתה מוכן לפספס את זה בגלל החשש מה יקרה במידה ולא?
ובכל זאת קצת פרקטיקה:
(אני יוצא מנקודת הנחה שאתם נניח עובדים יחד),
זה צריך להתחיל בצורה כזאת שהגישה מראש היא "תראי, אני יודע שזה סיכון מטורף מה שאנחנו עושים. כי יש לנו אינטראקציה קבועה ואנחנו עובדים ביחד. ולכן חשוב לי להדגיש מראש שהסיבה שאני ניגש אלייך זה כי באמת אני חושב שיכול לצאת מזה קשר אמיתי ומדויק, דוקא בגלל שאנחנו כבר מכירים.
אבל עדיין, גם אם זה פחות יצליח – חשוב לי שזה לא יפגע במערכת היחסים הקבועה שלנו, מה דעתך"?
כשאתה מגיע בגישה כזאת – הכנסת מראש את הקשר הזוגי לתבנית ברורה של ניסיון – ואם לא – מייד חוזרים אחורה.
זה גם באחריות שלך – לא לזרוק אח"כ הערות או רמיזות שקשורות לפגישות שהיו לכם.
אם תהיה בוגר באמת, ולא תיעלב שהיא פתאום לא מתייחסת אליך כמו בפגישות וכדו'
אני לא רואה שום סיבה לא לנסות!
בהצלחה!