היי,
כבר שבועיים יוצאת עם מישהו מקסים… הבעיה היא שהקצב שלנו שונה ממש.
זה הקשר הרציני הראשון שלי, אני ביישנית מטבעי, לוקח לי זמן להיפתח, להחמיא,
ובטח ובטח לדבר על חתונה ועל תוכניות עתידיות.
כבר בדייט הראשון הוא הרעיף עלי מחמאות, בהתחלה הן מאוד נעמו לי אבל לאט לאט הרגישו לי מעט מוגזמות ומוקדמות.
בדייט השני הוא כבר דיבר על להכיר את המשפחה שלי, על זוגות שהוא מכיר שהתחתנו מהר כי הם הבינו תוך כמה פגישות ש"זה זה",
ושיתף אותי בזה שהוא מעולם לא הרגיש כל כך קשור למישהי כמו שהוא מרגיש איתי.
זה כל כך הלחיץ אותי ודי הוריד לי. גם בדייט הראשון וגם בדייט השני שיתפתי אותו בעדינות שמאוד קשה לי לדבר על זה כל כך מהר,
שאני צריכה זמן וצריכה אותו סבלני, והוא ניתן לי הרגשה שהוא מבין,
אבל אחר כך אנחנו מתכתבים והוא שוב מדבר במילים כמעט מאוהבות,
ונותן לי הרגשה שהוא מצפה לקבל מילים קצת יותר חמימות בחזרה. קשה לי.
לא נעים לי. קבענו כבר דייט נוסף ואני באמת חוששת מהבאות.
לא רוצה לפגוע בו ואפילו רוצה שזה יעבוד, אבל לא ככה, לא בלחץ. מה עושים?
קוראת את השאלה שלך ומרגישה את הלחץ. חוסר הנוחות שלך מובן, הוא נובע מהפער ביניכם.
אתם נמצאים במקומות שונים: הוא פתוח, מחמיא, רץ עם הקשר. את ביישנית,
לוקחת את הזמן יותר בנחת. הוא נשמע להוט על הקשר, ואת לא שם.
מסכימה איתך שלהרעיף יותר מידי מחמאות זה לא מתאים בדייט ראשון.
לבקש להכיר את המשפחה בדייט שני זה לא לעניין. יש קצב לקשר.
בניית קשר היא ריקוד של הקשבה. הקשבה פנימה והקשבה הדדית.
הקשבה פנימה למה שנכון לי, והקשבה החוצה למה שמתאים לשני.
טוב שאת קשובה לעצמך ושאת שמה את הדברים על השולחן.
תעשי מה שנכון לך. אם הקצב מהיר לך מידי תאטי אותו.
אל תחששי מלפגוע. את לא צריכה לפעול לפי הציפיות שלו. את צריכה לעשות מה שמתאים לך.
כלל: מה שלא נעים לך אל תעשי!
אל תחששי שהוא ייפגע. אם הוא ייפגע, אני חוששת שזה יהיה ממקום של תלות וחולשה.
תגובה אחת
אם הבנתי נכון, היא הבינה שהיא רוצה להאט , וגם הבינה שזה לגיטימי,
והשאלה היא איך לעשות את זה בצורה נעימה ולא פוגעת,
שבעצם תשדר שהקשר רצוי, אבל הקצב פחות…
[ולא שזו התחמקות או חוסר עניין בקשר]